יועצת שינה

 

איילת רוזן ישראלי 
077-4050988
info@tobeima.co.il               

להכין את הילד שלך לניתוח

כתבה:  איילת רוזן ישראלי, מדריכה ומאמנת אימהות ויועצת שינה



יועצים מומחים:
ד"ר חיים לב רן – רופא מרדים, ביה"ח אסותא.
לילך גפרט שפירא – מטפלת גוף נפש, מטפלת בפרחי באך




הילד שלכם עומד לעבור ניתוח. זהו אחד הרגעים הכי מפחידים עבור ההורים ועבור הילד. 
אתם בודקים מה צריך לעשות, קוראים על המחלה, בודקים רופאים, בוחנים בתי חולים, שוקלים ניתוחים פרטיים, ...אבל לעיתים שוכחים לעשות את הדבר אולי החשוב ביותר בתהליך...להכין את עצמכם ואת הילד!
אז למה חשובה הכנת ילד לניתוח?


חשוב מאוד שתתכוננו ותדעו למה לצפות כשהילד שלכם עובר ניתוח. גם אני קראתי ושאלתי וחקרתי, ועדיין נתקלתי בדברים שלא ידעתי, ולכן החלטתי לכתוב ולהעביר את המידע להורים שילדם עומד לפני ניתוח, כדי להקל על התהליך, עד כמה שאפשר.
כל ההמלצות נכתבו (ויושמו) מתוך ניסיוני המקצועי כיועצת ומאמנת הורים, ומתוך ניסיוני האישי כאמא שבנה בן החמש וחצי עבר ניתוח. ההמלצות אינן מחליפות ייעוץ של רופא.


אז איך מכינים את הילד ואת ההורים לניתוח? ומהם השלבים בהכנת ילד לניתוח?



בבית - לפני הניתוח

חשוב להכין את הילד ובעצם את כל המשפחה לניתוח. נקודה. וסימן קריאה! 
הורים רבים מפחדים להתמודד עם התגובות של הילד או הפחדים שלו (ושלהם...), ומדלגים על שלב זה, מגיעים לביה"ח ביום הניתוח ומקווים לטוב. חשוב להכין את הילד מספר ימים לפני הניתוח, כדי למנוע "הפתעות" לא נעימות ואי וודאות עד כמה שניתן. ומצד שני, לא מוקדם מדי, בכדי לא להאריך את הציפייה והחששות.


חשוב לקרוא, ללמוד ולשאול.
ככל שתתעניינו יותר, תדעו יותר ותוכלו להתנהל רגועים ונינוחים יותר – וזה מרכיב חשוב ביותר בהכנה של הילד.


לקבל כמה שיותר מידע מהרופא המנתח לגבי מהלך הניתוח, ההתאוששות וההחלמה מהניתוח.
ככל שתדעו יותר, תרגישו שאתם שולטים יותר במצב ובתהליך, תופתעו פחות כשקורים דברים מסוימים ויהיה לכם נוח יותר להסביר לילד מה מצפה לו. חשוב
לקבל הסברים לכל השאלות המטרידות אתכם, גם אם הן נראות לכן מצחיקות. זכותכם לדעת.


לספר לילד את האמת, בהתאם לגילו ולהבנתו.
אפשר לתאר לו מה הבעיה שבגללה נדרש הניתוח (אף סתום כל הזמן, דלקות אוזניים וכו') ואת התועלת מהניתוח – מה יצא לו מזה (יהיה לך קל יותר לנשום). חשוב לעשות את זה ברוגע ומבעוד מועד. תשתדלו לענות על השאלות של הילד אם הוא יוזם אותן, ותנו לו אפשרות לשאול שאלות אם ירצה, ולא לנדב אינפורמציה אם אינו מבקש אותה. חשוב לספר לו את האמת. זכרו שהילד סומך עליכם וזו התחושה שאנחנו רוצים לעורר בו.


אפשר קצת לייפות את המציאות.
במידת האפשר, תספרו לילד שהוא הולך ל"מרכז רפואי" או ל"מרפאה גדולה". עצם השימוש במונח פחות מאיים מ"בית חולים" יכול לעשות את ההבדל.


חשוב לוודא שהילד בריא בימים שלפני הניתוח וביום הניתוח.
לא מנתחים ילד חולה שהמערכת החיסונית שלו חלשה גם כך. הניתוח הוא טראומה לגוף וחשוב שהגוף יהיה חזק באותו זמן.

 

ולא רק גוף חזק אלא גם נפש חזקה.
חשוב "לצייד" את הילד בחוויות טובות ונעימות בתקופה שלפני הניתוח. הרבה עידוד (על דברים שאינם קשורים לניתוח), תחושה שאוהבים אותו מאוד. ולא לנתח בתקופה שבה הילד בתקופה של שינויים או מתחים אחרים.


קצת "שוחד" לא מזיק. 
להבטיח לילד משהו שהוא נורא רוצה אחרי הניתוח, ללכת למקום שמאוד היה רוצה ללכת, להצגה, לסרט, או לקנות לו משהו קטן שמאוד רוצה. שיהיה לו למה לצפות... במקרה שלנו, שעה וחצי אחרי הניתוח הילד שאל מתי הולכים לקנות לו את מה שהבטחנו...


להכיר לילד את בית החולים.
לקחת את הילד לביה"ח, להראות לו את המקום, אם אפשר, כדאי להיפגש גם עם הרופא ו/או הרופא המרדים. היכרות עם המקום מקטינה קצת את הפחדים והחששות.
לא בכל בתי החולים נהוגה הכנה לפני הניתוח. חשוב שתהיו מודעים לחשיבות של הדבר ותיזמו את הנושא, גם אם תיקחו את הילד ביוזמתכם ללא מפגש עם הרופא. לא תוכלו להראות לילד חדר ניתוח, וגם לא מומלץ לראות את חדר ההתאוששות (מאחר וילדים לעיתים בוכים שם ולא רצוי שהילד יראה את זה בשלב זה) אבל אפשר להסביר לילד ולתאר לו איך נראה חדר ניתוח: חדר עם הרבה מכשירים ומסכים ומיטה עם רופאים ואחיות הלבושים בחלוקים ירוקים וכו'.


להסביר לילד על תהליך הקבלה בביה"ח.
להסביר לילד שימדדו לו חום, יקבל פיג'מה וחלוק של ביה"ח, ויתכן ויקבל סירופ או נר לפני הניתוח, בהתאם להנחיות שתקבלו מהצוות.


עליכם להחליט מי ההורה שישהה ליד הילד בזמן ההרדמה לפני הניתוח.
חשוב שתחליטו ביניכם מי ישהה ליד הילד בזמן ההרדמה. השהייה בחדר הניתוח לפעמים אינה נעימה וקשה להורה אחד יותר מלהורה השני. במידה ולשניכם אין בעיה להיכנס עם הילד, תוכלו לאפשר לילד לבחור מי מההורים יהיה איתו בניתוח.


סוגיית הכאב.
ילדים לעיתים רוצים לדעת האם יכאב להם בזמן ואחרי הניתוח. חשוב להיות כנים ולא לשקר להם, ולבדוק עם הרופא מבעוד מועד האם יהיה כאב לאחר הניתוח, ולענות לילד בהתאם: "בזמן הניתוח לא תרגיש כלום. יתכן ואחרי הניתוח יכאב לך קצת, אבל עם תרופות הכאב יעבור במהירות".


מסיכת ההרדמה.
ילדים רבים מכירים את המסיכה מהאינהלציה שהם מקבלים בבית. במידה ולא, כדאי להכיר להם את המסכה כדי שיתרגלו. אפשר לקנות מסיכות כאלה (שמכסות את הפה והאף) בבית המרקחת, ולתת להם לשחק איתה מבעוד מועד, על בובות וכו'.


הכנת תיק לביה"ח.
חשוב להכין לביה"ח תיק עם חפץ מעבר ומשחקים או ספרים שהילד בוחר. חשוב לתת לו לבחור, כי באופן טבעי הילד יבחר חפצים שקרובים אליו ומעניקים לו ביטחון במקום זר. גם אם כבד לכם לסחוב את התיק...ילד זקוק לחפץ מעבר בהתמודדות עם מצבים מעוררי חרדה, כמו פרידה או כל מצב אחר. ולכן חשוב לאפשר לו לקחת חפץ או מספר חפצים לפי בחירתו.


בגדים להחלפה.
כדאי להכין כמה סטים של בגדים להחלפה לילד לאחר הניתוח. ילדים לעיתים מקיאים אחרי הניתוח וחשוב שיהיו כמה בגדים להחלפה. כדאי להכין כמה בגדים להחלפה גם עבור ההורים, יתכן שהילד יקיא בעודו יושב עליכם בזמן ההתאוששות, וטוב שיהיו בגדים להחלפה.


לתת לגיטימציה לפחד.
חשוב לתת לילד תחושה שרגשותיו ופחדיו הם לגיטימיים ("זה בסדר לפחד מדברים לא ידועים, גם אנחנו ההורים מפחדים לעיתים מדברים לא ידועים"), ועלינו להגיב אליהם, בכל גיל, באופן אמפתי, שיאפשר לילד להמשיך להתבטא ולספר לנו עליהם.
בדרך כלל בגילאי 3-5 הילדים מפחדים שההורים ישאירו אותם לבד, ולפעמים מפחדים מכאב.
בגילאי 6-8 קיימים פחדים שהילדים לא יודעים להסבירם, כגון פחד שלא יתעוררו מהניתוח .
ילדים גדולים יותר פוחדים שלא יתעוררו, או שתישאר צלקת וכיו"ב.
עלינו לשקף את תחושת הפחד עבור הילד, כלומר לחזור במילים שלנו על חוויית הפחד שלו ("אתה מפחד שיכאב לך אחרי הניתוח. נכון, זה באמת לא נעים לפעמים כשלא יודעים למה לצפות"). נסו למצוא ביחד עם הילד פתרונות שונים למה שמפחיד אותו. הקשיבו לילד, הרגיעו אותו ותנו לו ביטחון.


להקשיב לילד, לחששות, לשאלות שלו, להרגיש כאילו הייתם במצבו ולתת לו את התמיכה שהוא צריך.
כשסיפרתי לבני שיקבל מסיכה כמו באינהלציה עם חומר עם ריח קצת מוזר כדי שיוכל לישון ולא להרגיש כלום, אמר לי שהוא לא רוצה לישון בניתוח. הוא רוצה להישאר ער. אצל הרבה ילדים תחושת השליטה חשובה, ושינה נתפסת כמצב של חוסר שליטה. מה עושים במצב כזה? בעיקר יצירתיות. כשנכנסנו לחדר הניתוח, פניתי אל הצוות הרפואי בנוכחות הילד וסיפרתי להם שהילד לא רוצה לישון בניתוח, הוא רוצה רק לא להרגיש כלום. הצוות שיתף פעולה ואישר שכך יהיה. והילד נכנס רגוע.


לתת לילד תחושה של בחירה ושליטה.
כמעט בכל דבר אפשר לתת לילד תחושה שמתייעצים איתו, מתחשבים בו ונותנים לו לבחור. האם הוא רוצה את אמא או אבא לידו, איזה חפץ רוצה שייכנס איתו לחדר הניתוח, איזה בגדים הוא רוצה ללבוש במהלך הניתוח, וכל דבר אחר, במידת האפשר, ובתאום עם הצוות.


ספר שיסייע בהתמודדות עם כאב .
איה אאוץ' אווה/רינת פרימו. ספר נפלא להתמודדות עם כאב. הספר עוסק במשפחה העסוקה ביותר בארץ, הם עוסקים במרץ רב בעבודות הצלה. אמא אווה והאחים איה, אי, אח ואאוץ` מרפאים פצעים לכל מי שקורא להם. הילדה עמליה, נמצאת איתם בקשר כמעט יומיומי. שריטות, דחיפות, מכות כל חבלה אפשרית מזעיקה את הצוות האחים ואימם לטפל מידית בבעיה. למשפחת המרפאים שיטות מיוחדות להביא רפואה שלמה לעמליה הקטנה. הצחקות, אבקות ושיקויי קסמים,חיבוקים, תחבושות בלתי נראות ועוד. הספר כתוב בצורה, קלילה ומצחיקה.


לבקש מראש שהניתוח יהיה בשעות הבוקר המוקדמות.
לרוב זה מקובל לגבי ילדים, כדי להקל עליהם את הצום שלפני הניתוח.


הצום שלפני הניתוח.
בדרך כלל ההורים דואגים מהצום יותר מהילד... זכרו להרחיק ממיטתו בקבוקי שתייה בשעות שבהן הוא צריך לצום לקראת הניתוח. מומלץ גם לא לאכול ליד הילד על מנת להקל עליו את הצום.
הצום חיוני ומשמעות אי ההקפדה על שעות הצום היא דחיית הניתוח עד שמגיעים ל – 6 שעות צום.
עד גיל שנה – 6 שעות ללא אוכל (רק מים צלולים), 4 שעות ללא הנקה, 3 שעות ללא מים. תחליפי חלב נחשבים כאוכל ולא כהנקה – כלומר יש להימנע מהם 6 שעות.
מגיל שנה – 6 שעות ללא אוכל (רק מים צלולים), 3 שעות ללא מים.


אם יש עוד ילדים בבית .
להכין מבעוד מועד מישהו שיעזור לטפל בהם, ולהכין גם את הילדים כמה ימים קודם לכך שסבתא, סבא או מישהו אחר שהוא מכיר, יקח אותם ביום הזה לגן וכו'.


דאגו לפנות את יום הניתוח ואת היום שאחריו להיות עם הילד.
תבטלו פגישות, קחו חופש ותוודאו שאתם נמצאים רק איתו – משחקים, עושים דברים שהוא רוצה (גם אם זה לראות ביחד 3 סרטים בדי וי די), ונותנים לו הרגשה שאתם איתו. הנינוחות שהדבר משרה על הילד הינה  מרכיב חשוב מאוד בהתאוששות שלו.


משככי כאבים.
כדאי להכין מבעוד מועד אקמולי או נורופן, משחת טראומיל הומאופתית (לפעמים הוצאת העירוי מהיד כואבת לילד, המשחה מקלה).


במידה ומדובר בניתוח עם אשפוז
חשוב להכין לילד דברים שהוא אוהב, לפנק אותו, משחקים, ספרים, כל דבר שיעסיק וישמח אותו. בזמן האשפוז חשוב שתהיו ערים ותבדקו אם יש לו כאבים, ותבקשו מהצוות תרופות נגד כאבים (בנרות, סירופ או זריקה) אם הילד זקוק לכך.


להירגע באופן טבעי עם פרחי באך.
פרחי באך הם תמציות המופקות מפרחים, אשר ביכולתן לאזן את הגוף והנפש במצבים שונים של פחד, חרדה, סטרס, טראומה ועוד. ניתן להיעזר בפרחי באך על מנת להכין את הילד לניתוח וגם לתמיכה בשאר בני המשפחה".
במידה והילד חושש מאוד לפני הניתוח, ברמה שמפריעה לתפקוד היומיומי (לא מצליח להירדם בלילה, מסרב ללכת לגן או לבית הספר), אפשר לתת תמצית פרחי באך בשם mimulus, אשר עוזרת לילד להתמודד עם הפחד.
יש להתחיל בלקיחת הפורמולה מספר ימים לפני הניתוח (תלוי בגילו של הילד וברמת רגישותו), לתת לפני הכניסה לניתוח ושוב לאחר ההתעוררות מההרדמה עד שבוע אחרי.
פרחי באך יסייעו גם להורים, תמצית כדוגמת "רסקיו רמדי" או כל תמצית אחרת להרגעה, למשל תמצית בשם rock rose (אשר עוזרת להתמודד עם סטרס ופאניקה), על מנת שגם הם יעברו את החוויה בצורה הקלה ביותר.
תמציות פרחי באך אינן מסוכנות ולא יכולות להזיק, אינן עומדות בסתירה לתרופות או לטיפולים רפואיים, והשימוש בהן מותר לכולם: לתינוקות בני יומם, נשים בהריון, קשישים ועוד.
מומלץ להתייעץ עם מטפל מוסמך בפרחי באך, על מנת שיתאים את התמצית אישית לילד.



בבית החולים לפני הניתוח

לבישת פיג'מה של ביה"ח.
אם הילד מסכים, יופי. אבל במידה ולא, או במידה וידועה לכם שהילד רגיש לבגדים מסוימים או לבדים מסוימים, נסו לבקש מהצוות הרפואי לאשר לו להישאר בבגדים שלו (או להחליף לבגדים אחרים שהגיעו מכובסים ונקיים מהבית). זה נותן לילד תחושה של שליטה ושל משהו מוכר.


בדיקות שגרתיות.
הילד יעבור בד"כ בדיקות שגרתיות: מדידת חום, משקל וכו'. חשוב שתהיו לצידו כל הזמן ותדאגו שהבדיקות תתבצענה בצורה נעימה ולא מאיימת כלפי הילד.


נר.
קיימים ניתוחים שלפניהם הילד מקבל נר אקמולי. רצוי שאחד ההורים יתן לילד את הנר. כמובן שתוכלו להיעזר באחות בעת הצורך. קיימים בתי חולים שבהם נהוג לתת את הנר לאחר ההרדמה. הנר מתחיל להשפיע אחרי 20 דקות ולכן יתכן, אם הניתוח קצר, שהנר לא יספיק להשפיע עד לסיום הניתוח. לא ניתן לתת אקמולי בסירופ מאחר ומדובר בכמות גדולה מדי של נוזלים לפני ניתוח.

 

סירופ.
קיימים בתי חולים שבהם נהוג לתת לילד סירופ לפני הניתוח. הסירופ גורם לילד להיות "שיכור" ומטשטש כאבים. מטרת הסירופ לעזור לילד להיכנס רגוע לחדר הניתוח. החיסרון: מאריך את זמן ההרדמה, והילד מתעורר קצת יותר מאוחר מהניתוח. בדרך כלל הסירופ ניתן באמצעות מזרק לתוך הפה. חשוב לדעת, שאפשר לבקש מהאחות ספל קטן שמתוכו הילד ישתה את הסירופ במידה והוא מתנגד למזרק. מאחר וכאן מדובר בכמות קטנה מאוד של סירופ, כאן אפשרי לתת בצורת
שתייה.


להיות אסרטיביים מול הצוות הרפואי.
במקרה האישי שלנו, ביקשתי מהצוות הרפואי להסביר לילד כל מה שהם עומדים לעשות (בשלב שלפני ההרדמה) ולא לגעת בו ללא הסבר מראש מה הם עומדים לעשות. יש ילדים שמאוד רגישים למגע של מישהו אחר בגוף שלהם וחשוב להקפיד על זה. הצוות שיתף פעולה ואין ספק שזה יצא אווירה נעימה ובטוחה לילד. חשוב שהצוות יכבד את הילד ויסביר לו מה עומד לקרות (נשים לך מסיכה על הפנים וכו').


לשתף פעולה עם הצוות הרפואי.
שיתוף הפעולה עם הצוות הרפואי חשוב ביותר. תפקידו של הרופא המרדים, מעבר למתן חומרי ההרדמה, לעזור לילד לעבור את הניתוח בצורה הטובה ביותר ולדאוג לבריאותו בזמן הניתוח. עזרו לו לעזור לכם. אם משהו לא ברור לכם תשאלו את הצוות, ברוב המקרים יש סיבה הגיונית מאחורי הדברים.



בחדר הניתוח

ליווי ונוכחות ההורים.
הסטריליות בחדר הניתוח חשובה לבריאותו של המנותח. לכן ההעדפה היא להכניס לחדר הניתוח כמה שפחות אנשים. עם זאת, ברוב המקרים מאפשרים להורה אחד ללוות את הילד לחדר הניתוח ולהישאר איתו עד שיירדם. ברוב המקרים ניתן להרדים את הילד כשהוא יושב על רגלי האמא או האבא עם חיבוק. אין ספק שזה עוזר לילד להירגע. חשוב להזכיר לילד שאתם תהיו כל הזמן במהלך הניתוח ואחריו, ולוודא עם הצוות הרפואי שיקראו לכם לחדר ההתאוששות עוד לפני שהילד מתעורר מההרדמה.


משחק או חפץ מעבר לחדר הניתוח.
מומלץ להכין מבעוד מועד, ובהתייעצות עם הרופא המנתח, משחק שיוכל להסיח את דעתו של הילד ולהרגיע אותו לפני ההרדמה בחדר הניתוח. תאפשרו לילד להיכנס לחדר הניתוח עם צעצוע או חפץ מעבר לבחירתו, אם מעוניין בכך. אפשר גם לבקש מהצוות הרפואי שיניחו את חפץ המעבר על המיטה לצד הילד עם העברתו לחדר ההתאוששות.


בחדר הניתוח.
כשנכנסים לחדר הניתוח רוב הילדים עומדים מפוחדים מול המכשירים הרבים, הצוות הלבוש חלוקים ירוקים עם מסיכות על הפנים. אפשר לצחוק על החלוקים ביחד עם הילד ולהסביר לו שהצוות הולך עם מסיכות כדי למנוע העברת חיידקים (למקרה והם משתעלים...). מאחר וגם ההורה בד"כ לבוש בחלוק מוזר עם כיסוי רגליים וראש, אפשר להפוך את זה לבדיחה ולהקל על הסיטואציה.


בכי.
במידה והילד בוכה, תנו לגיטימציה לבכי. מותר לבכות. זה מסר חשוב שאנחנו צריכים להעביר לילד, שירגיש בנוח אם הוא זקוק לבכי. מבחינת ההרדמה זה לעיתים אף מסייע: ילד שבוכה ישאף מהר יותר את חומר ההרדמה ויירדם מהר יותר.


ההרדמה.
זהו החלק הקשה ביותר להורים. הרופא המרדים מצמיד מסיכה לפנים ודרכה מוזרם חומר ההרדמה. תלטפו את הילד, תשירו איתו ותרגיעו אותו בכל דרך אחרת שמתאימה לכם.
תהליך ההרדמה לוקח מספר שניות בד"כ. לפעמים הילד נרדם עם עיניים פקוחות. הצוות הרפואי יודע מתי הילד רדום. כשההרדמה אפקטיבית, בשלב שלפני ההירדמות הסופית, הגוף מאבד שליטה, והילדים לפעמים נראים כמשתוללים, ולפעמים מזיזים רגליים וידיים באי שקט (זה נראה לפעמים כאילו שהילד עף בחלל...). חשוב לדעת שזה קורה וזה טבעי במצב של הרדמה. הילד לא סובל בשלב זה, הוא אינו מרגיש שום דבר ואינו זוכר את המצב הזה לאחר הניתוח. הילד זוכר רק את השלב שבו שמו על פניו מסיכה.
לגבי המסיכה – חשוב לא לגעת בה ולא להוריד אותה מהפנים של הילד, גם אם הוא רוצה לומר לנו משהו או בוכה. לפעמים הילד בוכה בזמן ההרדמה. תינוקות קטנים לפעמים מנסים ללקק את המסכה מאחר וחושבים שזה אוכל..


אם ההורה מוכן ורגוע כשנכנס עם הילד לחדר הניתוח – גם הילד שקט ורגוע.
הילדים מרגישים את הלחץ של ההורים ונכנסים ללחץ בעצמם. לכן הדבר החשוב ביותר בשלב זה הוא הרגעה של הילד. גם אם קשה לכם.


יציאת ההורה מחדר הניתוח.
אחד הדברים היפים שהרופא המרדים עשה בניתוח שלנו היה להציע לי לתת לילד שלי נשיקה לפני שאני יוצאת מחדר הניתוח, למרות שהילד כבר היה רדום לחלוטין. לצייד אותו ב"עוד קצת מאמא" לפני הניתוח. גם אם זה לא עוזר, בטח שלא מזיק... גם לאמא! ותודה לדר' לב רן.


הכנסת עירוי.
ברוב בתי החולים מקובל להכניס את העירוי ליד של הילד לאחר שהילד רדום לגמרי, כך שאינו מרגיש. כדאי לבדוק את זה מראש עם הצוות הרפואי.



ההמתנה

מחשבות חיוביות.
רגעי ההמתנה עד שקוראים לכם לחדר ההתאוששות, הם הזמן הכי ארוך בעולם. גם כאן חשוב להיעזר בדמיון מודרך ובמחשבות חיוביות.



התאוששות אחרי הניתוח 

נוכחות ההורים בחדר ההתאוששות.
מקובל לבקש מהצוות לקרוא להורים מייד עם המעבר לחדר ההתאוששות עוד לפני שהילד מתעורר. זהו נוהל קבוע ברוב בתי החולים. הבטחתם לילד שתהיו לידו – וחשוב לקיים. הוא מצפה לכם.


התעוררות מההרדמה.
קצב ההתעוררות של ילדים הוא אינדיבידואלי. אם הילד עייף (אם הערתם אותו מוקדם בבוקר למשל) ואינו סובל מכאבים, יתכן שימשיך לישון אחרי הניתוח. בצאתו לחדר התאוששות הילד בד"כ יישן וייראה חיוור ועייף מאוד. עם ההתעוררות, הילדים עשויים להיות מבולבלים, מבוהלים ובוכים. הם לא יודעים היכן הם נמצאים ולמה, וצריכים הרגעה והמון חיבוקים. הכי טוב – בידיים של ההורים. בשעה שעתיים הראשונות הילד עשוי להתנהג כמו תינוק, לבכות, ליילל ולרצות רק על הידיים. תנו לו.
חשוב להתכונן נפשית לכך שההתעוררות מההרדמה היא רגע קשה עבור ההורים. יש ילדים שבוכים בכי היסטרי וצועקים, חלק מייבבים וזה קורע לב, חלקם מקיא (גם דם), חלקם נאבקים בכל מי שמתקרב אליהם. חשוב להבין שזהו שלב נורמאלי שעובר עם הזמן ולהיות רגועים ככל האפשר (למרות שזה מאוד קשה!). זה בסדר לשאול את הצוות על כל דבר שלא נראה לכם, האם זה שלב נורמאלי בתהליך ההתעוררות, ואיך אפשר להקל.
בדרך כלל, ילד שנרדם בוכה גם יתעורר בוכה. הוא למעשה ממשיך את הרגע שלפני ההרדמה.
ולמה הילד בוכה כשהוא מתעורר? כי הוא מרגיש כמו שיכור, לא נוח, כאילו שמעירים אותו באמצע שינה עמוקה במקום זר. לכן חשוב שיתעורר כשההורים לידו.
חומרי ההרדמה מופרשים מהגוף תוך כ – 3 שעות. במידה והילד מקבל תרופות נוספות לצורך הרגעה, תרופות אלה בד"כ גורמות לשינה ממושכת אחרי הניתוח, ויתכן והשפעתן תימשך יותר זמן, אולם זו איננה השפעת חומרי ההרדמה.


הקאה.
כשהילד מקיא, חשוב להשכיבו על הצד שלא יבלע או ייחנק. ההקאה טובה אחרי ניתוח, היא מנקה את הגוף. חשוב להבין את זה ולהסביר לילד שמקיא שההקאה טובה ומנקה את הגוף, ושזה בסדר. יש ילדים שמקיאים גם יום שלם לאחר הניתוח. חשוב להקפיד שישתו מספיק ולא יתייבשו.
ההקאה היא אחת מתופעות הלוואי של ההרדמה (ואינה קשורה לסוג הניתוח). בדרך כלל, ילדים שבוכים בזמן ההרדמה (ובזמן הבכי בולעים אוויר) נוטים להקיא יותר לאחר הניתוח.


אוכל ושתייה.
ברוב המקרים אין לשתות ולאכול אחרי הניתוח. אפשר להרטיב את השפתיים של הילד ולשטוף את פניו בעדינות, לרענון. אפשר לשאול את הצוות הרפואי מתי אפשר לתת קצת שתייה. ביום הראשון הילד בד"כ לא רעב ולא מבקש אוכל. גם לגבי מים אין צורך לדאוג ברוב המקרים. הילד בסה"כ לא שתה במשך 3 שעות,ובמהלך הניתוח קיבל עירוי נוזלים. חשוב לא להעמיס על הגוף ולהציע לו אוכל גם אם נראה לכם שהוא צריך לאכול להתחזק, כדי שלא יקיא. תקשיבו לילד והיענו לבקשותיו, תוך התחשבות במגבלות המזון המותר לאחר הניתוח הספציפי שעבר, לפי ההנחיות שקיבלתם. ברוב בתי החולים אפשר לקבל ארטיקים/ קרטיבים/מעדנים לאחר הניתוח (בעיקר ניתוחי שקדים, שקד שלישי וכו').


הילד מתאושש.
ביום הראשון הילד עייף ותשוש, ויתכן וירצה רק לשבת בידיים של ההורים או לישון. זה בסדר. זהו תהליך טבעי של הגוף הצובר כוחות. ייקח גם זמן עד שהילד ילך לשירותים. אין צורך לדאוג – זה יבוא. התייעצו עם הרופא מתי זה זמן סביר ללא הליכה לשירותים.
אל "תתקיפו" את הילד בשאלות: קר לך? חם לך? אתה מרגיש טוב? כואב לך? תנו לו להתאושש בקצב שלו. תכבדו אותו ותנו לו להיות בשקט שלו, גם אם אתם נורא רוצים לדעת... כל ילד מתאושש בקצב שלו, אז אין טעם להסתכל על הילדים מסביב ולהשוות. תפעילו את האינטואיציה שלכם ותרגישו מה הקצב הנכון לילד שלכם. כשאתם חשים שמשהו לא בסדר או לא מתנהל בקצב שנראה לכם מתאים לילד שלכם, אל תהססו לפנות אל הצוות הרפואי.


חבקו אותו כל הזמן. אין דבר טוב יותר להתאוששות!



האשפוז בבית החולים

במידה והילד זקוק לאשפוז אחרי הניתוח, חשוב שכל הזמן יהיה מבוגר אחראי (רצוי הורה) עם הילד. גם בלילה. חשוב שתתחלפו ביניהם, כדי שתוכלו להגיע הביתה, להתקלח, לאכול ולנוח, ולראות את הילדים האחרים.


במידה והילד סובל מכאבים, חשוב שתקלו עליו ותבקשו מהצוות הרפואי משככי כאבים.


טלפונים חשובים. חשוב לקחת מביה"ח טלפונים של אנשי קשר שאיתם אפשר להתייעץ במידת הצורך.



בבית אחרי הניתוח

לתת לילד לנוח, לישון, לעשות מה שמרגיע אותו ולא להילחץ אם אינו רוצה לאכול. חשוב שישתה מים.


תפנו לכם יום יומיים. תהיו עם הילד. גם אם הוא נראה בסדר ומוכן לחזור לשגרה.  תנו לו את תשומת הלב הנוספת, המיוחדת – הוא ישאב מזה כוחות וזה יעזור לו להתגבר. בניתוחים מסוימים (כגון כריתת שקד שלישי) יש רופאים המאשרים לשלוח את הילד לגן יום לאחר הניתוח. גם כאן, לא מזיק עוד יום של פינוק בבית עם אחד ההורים...


להכין בבית משככי כאבים ותרופות לפי המלצת הרופא.


למשך מספר ימים כדאי למנוע מהילד מאמץ פיזי, חוגים וכו', בהתאם להנחיות הרופא. אף פעם לא מזיק לחרוג קצת מהנחיות הרופא ולתת לילד לנוח עוד קצת.


וגם כאן אפשר קצת לחרוג ממנהגנו ולפנק את הילד יותר מתמיד... לקנות לו משהו שהוא אוהב, לתת לו לעשות דברים שהוא אוהב, לאכול גלידה, ארטיקים וממתקים. אני מאמינה שהילד יודע מה הוא צריך בשלב זה, וחשוב להיענות לו. כי כאמור, הבריאות הנפשית של הילד בימים אלה תתרום לבריאות הגופנית ולהתאוששות.



ולסיכום:

חשוב שתקבלו מידע, שתקשיבו לילד שלכם, ותפעילו את האינטואיציה שלכם.
תנו לילד את המידע שהוא מבקש, תנו לגיטימציה לחששות שלו, נסו להבין אותו ולהסביר לו כמה שיותר. בהתאם לגילו ולהבנה שלו. וברוגע. עד כמה שאפשר...כי כשההורים רגועים – הילד רגוע.
השקט של ההורים ושיתוף הפעולה עם הצוות הרפואי הוא חיוני לצורך בריאותו של הילד, וחשוב לזכור את זה.
והעיקר שנהיה בריאים!


איילת רוזן ישראלי




תודה לאנשי המקצוע הנפלאים שטיפלו בנו וסייעו בכתיבת המאמר:
ד"ר חיים לב רן – רופא מרדים, ביה"ח אסותא.
לילך גפרט שפירא – מטפלת גוף נפש, מטפלת בפרחי באך


*המלצות אלה אינן מחליפות עצה של רופא או ייעוץ מותאם אישית בנושא הכנת ילד לניתוח.
בכל מקרה של שאלה רפואית יש להתייעץ עם רופא.




דף הבית  |אימון תודעתי לאימהות ייעוץ והדרכת שינה מידע מקצועיהבלוג שלי | צור קשר 
הרגלי שינה - שאלון אבחון ראשוני |  תוכנית שותפים

כל הזכויות שמורות ללהיות אמא 2017 | תנאי שימוש            להיות אמא - אימון לאמהות וייעוץ שינה | טלפון:  077-4050988    |    Email: info@tobeima.co.il

סטודיו פאולה - עיצוב והקמת אתרי אינטרנט