יועצת שינה

 

איילת רוזן ישראלי 
077-4050988
info@tobeima.co.il               

עידוד כמפתח להצלחה

ידוד הוא הכלי החשוב ביותר בחינוך ילדים בפרט, ובמערכות יחסים בכלל. כאשר אנחנו מעודדים את הילד שלנו, אנו מעצימים את הטוב שבו ונותנים לו תחושה שהוא שווה.


אבן שושן מגדיר עידוד "חיזוק רוחו של אדם לעשות או לבצע דבר מה".
לפי אלפרד אדלר, עידוד הוא אומנות.  עידוד מעלה את הערך העצמי של הילד.
מטרת העידוד לחזק את האמונה של האדם בעצמו, בכוחותיו וביכולתו, ולטעת בו אומץ ואופטימיות. כאשר אנו מעודדים את הילד שלנו, אנחנו מחזקים אותו, ומשפרים את חוות דעתו על עצמו.  הוא מאמין בעצמו, בכוחותיו וביכולתו והוא יותר אמיץ, מצליח ומאושר.


אז איך נעודד את הילדים שלנו?


עידוד לעומת שבח
העידוד צריך להתייחס למאמץ, להשקעה, לדרך, למעשה - ולא לתוצאה או לאדם. גם כאשר הילד נכשל, חשוב לעודד אותו ולומר לו, "אני שמה לב שאתה יושב ומשקיע", "איזה יופי שהתאמצת לסדר את החדר" וכולי. במלים אחרות, כאשר אנו מעודדים ילד, ומשתמשים בפועל ולא בתוצאה, אנו מתווים לו דרך והוא איננו עוסק בעצמו או רק בתוצאה, כי אם במשימה. שבח – לעומת זאת - מכוון לאדם ולא למעשיו, ומתמקד בתוצאה. "איזה ילד נהדר אתה".


העידוד צריך להיות ספציפי
כשמעודדים ילד, חשוב להבהיר לו על מה מעודדים אותו. כך הוא ילמד על אילו פעולות או מעשים עליו לחזור על מנת להגיע לאותה תוצאה מוצלחת. למשל, כשילד מקבל ציון טוב במבחן, הוא זוכה לרוב לתשואות נוסח "כל הכבוד". תגובה מועילה יותר תהיה "כל הכבוד שהקדשת מזמנך וישבת ללמוד למבחן", "אני מעריכה את זה שוויתרת על משחק עם החבר'ה והתאמצת ללמוד".


חשוב לעודד את מי שנכשל
ילדינו זקוקים לעידוד כמו אוויר לנשימה: לא רק כשהם מצליחים לעשות דבר-מה, אלא דווקא כשהם מתקשים ואינם מצליחים. תפקידנו אפוא הוא לעודדם לאורך כל הדרך, לתת תחושה שלפיה המאמץ והדרך הם החשובים ולעודדם לנסות, לא לפחד להיכשל ולהאמין בעצמם.
אצל ילד בעל דימוי עצמי חיובי, התמודדות עם הצלחה וכישלון קשורים למיקוד פנימי, לשליטה עצמית. בעיניו, הכישלון וההצלחה נובעים מן המעשה ומכאן יש צורך להתמיד או להשקיע יותר או לתקן.  הדימוי העצמי הוא חלק מהותי מן האומץ להיות לא-מושלם או מן האומץ להתמודד עם מכשולים.
לעומת זאת, הילדים שהכי זקוקים לעידוד הם אלה שנכשלו והתייאשו.  ילד עם דימוי עצמי נמוך, יחווה כישלון באורח קיצוני והצלחה תיתפש כ"נס" או "מזל". ולכן, חשוב לחנך את הילדים להתמודד באומץ עם מכשולים וכישלונות.  חינוך לאומץ מאפשר תיקון ושיפור, מן הצד האחד, ומן הצד האחר, קבלה עצמית גם בתנאי כישלון. האומץ טמון ביכולת לדעת שאפשר להתמודד עם קשיים, ביכולת לאזור כוחות ולהתמודד.
לצערנו, בחברה שלנו לרוב מעודדים ילדים על פי התוצאה ולא תמיד על פי המאמץ.


איך מעודדים ילד שקשה לו?
כאשר הילדים שלנו נתקלים בקשיים, עלינו לחשוב יחד איתם – ולא במקומם - על אפשרויות להתגבר על הקושי. "זה ממש קשה להרכיב את הפאזל הזה, איך אתה חושב שכדאי להתחיל?". אנו מעודדים את ילדינו גם על צעד או מאמץ קטן שעשו בדרך, גם אם התוצאה אינה מספיקה, לדעתם או לדעתנו.."אני רואה שמצאת את החלקים של הפנים – זו ממש דרך טובה להתחיל להרכיב את הפאזל.."


איך מעודדים ילדים "קשים"?
אני מאמינה שאין ילדים קשים. יש רק ילדים שקשה להם.
אחד הדברים הקשים בתהליך העידוד הוא לקבל את הילד כפי שהוא. לכן, אנחנו צריכים להפריד בין הילד כאישיות לבין עשייתו. הילד איננו המעשה שלו.
כש"מזיזים הצידה" את התנהגויות המפריעות ומפרידים בין המעשה לבין אישיות הילד - מבינים שהחלק הלא-חיובי מבטא קושי ולא נטייה רעה. משמעות הדברים היא שאנו נדרשים לראות את הילד כפי שהוא.
ישנה גדוּלה רבה ביכולת לראות את החיובי בילדים שמפריעים.  גם אם התנהגותו או הישגיו אינם לשביעות רצונכם, עליכם להמחיש לילד כי הוא תמיד אהוב ורצוי ולהדגיש את הראוי לשיפור במעשיו ובהתנהגותו.  חשוב לשים את הדגש על היש ולא על האין, ולייחס את הקיים להשקעה ולא לאישיות. אנחנו צריכים להדגיש את היש מתוך אמונה שזה ילך ויגדל.


חלק מההתנהגויות המפריעות נובעות מרצונו של הילד לזכות בתשומת לב של ההורים (כן, גם תגובה שלילית שלנו היא תשומת לב..). כאשר ההורים מתמידים ומעודדים התנהגויות חיוביות אצל הילד, ומטפלים בהתנהגויות שליליות באמצעות שיחה מתקנת ועידוד חיובי (ולא באמצעות ביקורת ושיפוטיות), פוחת הצורך של הילד "לנקוט" בהתנהגויות מפריעות כדי למשוך תשומת לב.


עידוד הישגיות לעומת תחרותיות
בחיי היומיום, הילד נתקל בסיטואציות לא מעטות שבהן מעריכים אותו על תוצאותיו והישגיו.  בבית הספר, למשל, הילדים מוערכים באמצעות תוצאות מבחנים.  כהורים, עלינו לעודד את הילד על כל מאמץ - ולא על הציון, על התוצאה. חשוב לחזק את הילד על ההתמדה והמאמץ, לעודד אותו על כל התקדמות בהשוואה להישגיו הקודמים.  עלינו לעודד את ילדינו לשאוף להשיג תוצאות טובות ביחס לאלה קודמות (כלומר, חינוך להישגיות), אולם עלינו לצמצם את השאיפה להיות "הכי טוב" ביחס לאחרים (תחרותיות). תחרותיות טומנת בחובה תסכול; הישגיות היא מפתח להצלחה.


ודבר אחד אחרון...
את החשיבות של העידוד והאמונה העצמית מסכם בצורה מושלמת יובל המבולבל בשירו "הדרך שלי": "ואני מאמין בעצמי, כי אני זה אני והאמת בתוכי. ואם רק אסתכל בליבי אמצא את הדרך שלי". במילים אחרות, העיקר היא האמונה העצמית של הילד.
ועוד שורה מקסימה מהשיר: "וגם אם לפעמים הדרך לא קלה, קשה להתקדם ויש מכשול בכל פינה. בתוך תוכי יש קול קטן שלי תמיד אומר - להמשיך ולא לוותר". אנחנו חייבים להנחיל לילד את ההכרה שמה שחשוב באמת זו הדרך.  ושיש לו את הכוח להתקדם בה.


הדרך שלי - יובל המבולבל:
http://www.youtube.com/watch?v=06btJskf-sY&feature=related


שלכם,
איילת




דף הבית  |אימון תודעתי לאימהות ייעוץ והדרכת שינה מידע מקצועיהבלוג שלי | צור קשר 
הרגלי שינה - שאלון אבחון ראשוני |  תוכנית שותפים

כל הזכויות שמורות ללהיות אמא 2017 | תנאי שימוש            להיות אמא - אימון לאמהות וייעוץ שינה | טלפון:  077-4050988    |    Email: info@tobeima.co.il

סטודיו פאולה - עיצוב והקמת אתרי אינטרנט